החלטה בתיק בש"פ 11072/04

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת נ' אהד) לפיה נדחתה בקשתה של העוררת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. חלף זאת נקבע כי יש לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בתנאים. 

2.        נגד העורר הוגש כתב אישום ביום 12.10.04. על פי כתב האישום, ביום 29.8.04, בשעות הערב, התפתחה קטטה בין בן אחיו של המשיב (להלן - יונס) לבין רמזי זעטרי (להלן - המנוח) ברחוב כלשהו בלוד. במהלך הדברים התקשר יונס אל המשיב פעמיים וביקש ממנו להגיע על מנת לעזור לו. בשלב זה הגיעו אל אזור הקטטה בני הזוג ג'מאל וסברינה עיסאווי, שהינם בעלי קיוסק שנמצא בקירבת מקום. המנוח עבד בקיוסק. בני הזוג ניסו להרגיע את הרוחות וג'מאל אף אחז ביונס על מנת לנסות ולמנוע ממנו לתקוף את המנוח. זמן קצר לאחר מכן הגיע המשיב למקום האירוע. בכתב האישום נטען, כי המשיב הגיע למקום וניגש אל המנוח בכוונה לרצוח אותו. סברינה ניסתה למנוע מהמשיב לגשת לעברו של המנוח, אך זה הדף אותה תוך שהיכה אותה. על פי הנטען דקר המשיב את המנוח בראשו פעמיים באמצעות מברג. המנוח הובהל לבית חולים, שם נפטר ביום 5.9.04 כתוצאה מפצעי הדקירה. כתב האישום מייחס למשיב עבירה של רצח בכוונה תחילה.

3.        עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ביום 16.11.04 קבע בית המשפט קמא, כי העוררת הצליחה להניח תשתית של ראיות לכאורה לגבי ביצוע עבירת הריגה בלבד ולא לגבי עבירת רצח, אשר בה הואשם המשיב. מנגד נקבע, כי לא עלה בידיו של המשיב להצביע על תשתית לכאורית של הגנה עצמית. לאור המסקנות הללו נקבע, כי אף קיימת עילת מעצר. בהחלטתו הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר מעצר אשר יבחן קיומה של חלופת מעצר. ביום 5.12.04, לאחר שהוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, החליט בית המשפט על שחרורו בתנאים. על כך הערר שבפניי.

4.        בעוד שהמשיבה טוענת, כי המשיב הגיע לזירת הקטטה מתוך כוונה לרצוח את המנוח, טען הסניגור המלומד כי למשיב לא הייתה כל כוונה כזו וכי הוא בא למקום במטרה לסייע לבן אחיו יונס, משום שהמנוח התכוון לפגוע בו. לגרסת המשיב, המנוח החזיק בידו מברג והוא ביקש להוציא את המברג מידיו, שכן המנוח ניסה לתקוף אותו ואת יונס באמצעות המברג. לאחר שהצליח להוציא את המברג מידיו של המנוח וכתוצאה מן המאבק בין המעורבים, נדחף המשיב כשהמברג בידיו לכיוון ראשו של המנוח, וכתוצאה מפגיעת המברג נפצע המנוח. עוד ציין הסניגור, כי למשיב אין כל עבר פלילי והינו בעל משפחה ומנהל אורח חיים נורמטיבי, עובדה אשר מפיגה את המסוכנות הנשקפת ממנו.             

5.        יש ליתן את הדעת בעיקר להודעותיהם של בני הזוג ג'מאל וסברינה. בהודעתה מיום 2.9.04 מספרת סברינה, כי כאשר הגיעה למקום האירוע היא ראתה את יונס ואת המנוח מקללים אחד את השני, המנוח התקרב לעברו של יונס ועל כן ג'מאל - בעלה - תפס את יונס בניסיון למנוע קטטה. באותו רגע הגיע למקום המשיב. על פי תיאורה, צעק יונס לעברו של המשיב "זה הוא" והצביע על המנוח. המשיב התקדם לעבר המנוח ורצה לתת לו מכות, כך לדבריה. סברינה ניסתה למנוע מהמשיב לגשת לעבר המנוח, אך זה הדף אותה באגרופיו, ניגש אל המנוח ונתן לו מכה אחת בראש. המנוח נפל על הרצפה. היא לא ראתה כל חפץ, לא בידיו של המשיב ולא בידיו של המנוח. גרסתו של ג'מאל דומה בעיקרה לגרסתה של סברינה. בהודעתו הוא מדגיש, כי כאשר הגיע המשיב אל זירת האירוע והתקדם לעברו של המנוח, פניו של המנוח היו מופנות לעברם של יונס ולעברו שלו בעוד גבו היה מופנה למשיב. מכאן הוא מסיק, כי המנוח כלל לא ראה את המשיב כשזה ניגש לעברו. עוד מספר ג'מאל, כי לא היה כל מאבק בין המנוח לבין המשיב בטרם ניתנה המכה וכי הוא לא ראה מברג, לא בידיו של המשיב ולא בידיו של המנוח. מהודעותיהם של בני הזוג עולה, כי המנוח לא התכוון לתקוף את המשיב ולא היווה איום לגביו.

6.        חומר נוסף שיש לו חשיבות לעניין השאלה בדבר קיומן של ראיות לכאורה הוא חוות הדעת הפתולוגית של פרופ' היס וכן תשובות שהשיב בכתב לשאלות שהוצגו לו על ידי פרקליטות המחוז. מן הדברים שכתב פרופ' היס עולה, כי בגופתו של המנוח נמצאו שני פצעי דקירה, האחד בצד הימני של הגולגולת והאחר ברקה השמאלית. עוד נכתב על ידי פרופ' היס, כי קרוב לוודאי ששני פצעי הדקירה נגרמו על ידי מכשיר דומה. המשיב מסר במשטרה, כי הפגיעה של המברג בראשו של המנוח נעשתה בצד שמאל בטעות, כיוון שנדחף לעבר ראשו של המנוח. מכל מקום, הוא מדבר על פגיעה אחת בלבד במנוח.

7.        אין צורך להידרש בשלב זה לשאלה האם המשיב הגיע למקום האירוע כשבידיו מברג או שמא המברג היה מצוי בידיו של המנוח. אף אם המברג היה של המנוח לא נתן המשיב שום הסבר כיצד זה נמצאו שני פצעי חדירה בראשו של המנוח. לעת הזו קשה לקבל ששני פציעה החדירה בראשו של המנוח נגרמו כתוצאה מן המאבק. יש לזכור, כי המשיב הודה שהוא הוציא את המברג מידיו של המנוח. אי לכך, אין לומר כי נמצאה תשתית לכאורית לטענה של הגנה עצמית משהתברר כי נמצאו שני פצעי חדירה. לאור כל זאת קיימות, למצער, ראיות לכאורה לעניין עבירת הריגה.        

8.        משנמצא, כי קיימות ראיות לכאורה בוודאי לגבי עבירה של הריגה, הרי לאור הנסיבות שתיארנו, ברי כי קיימת עילת מעצר. זאת, הואיל וקיימת חזקת מסוכנות שכן מדובר בעבירה של אלימות חמורה תוך שימוש בנשק קר (סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996). נזכיר עוד, כי האירוע עצמו התרחש ביום 29.8.04. המשיב עזב את מקום האירוע ולא התייצב במשטרה. הוא נעצר ביום 19.9.04. הנסיבות העולות מן החומר מביאות למסקנה שהמשיב לא סתר את החזקה.

9.        מקרה זה איננו מצדיק שימוש בחלופת מעצר. אכן, התסקיר שהגיש שירות המבחן קובע, כי קיים סיכון נמוך להישנות אירוע של אלימות מצידו של המשיב. לא ניתן להתעלם מכך שקביעה זו מבוססת, כאמור בתסקיר, על "דברי המשפחה", והכוונה למשפחתו של המשיב. כאמור, מדובר במקרה בו נעשה שימוש בנשק קר באופן שהביא לפגיעה בחיי אדם. חומר הראיות הגולמי לא הצביע על סכנה ממשית מצידו של המנוח בין כלפי המשיב ובין כלפי יונס.

10.      אי לכך, הערר מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. המשיב ייעצר עד תום משפטו.

           ניתנה היום, ה' בטבת התשס"ה (17.12.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   חכ/ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: